מסכת ערכין פרק ח – המבנה הספרותי

(א) המקדיש את שדהו
בשעה שאינה יובל
אומרים לו פתח אתה ראשון
שהבעלים נותנים חמש
וכל אדם אינו נותן חמש
מעשה באחד שהקדיש את שדהו
מפני רעתה
אמרו לו פתח אתה ראשון
אמר הרי היא שלי באסר
אמר רבי יוסי
לא אמר זה אלא בכביצה
שההקדש נפדה בכסף ובשוה כסף
אמר לו הגיעתך
נמצא מפסיד אסר ושדהו לפניו

(ב) אמר אחד הרי היא שלי בעשר סלעים
ואחד אומר בעשרים
ואחד אומר בשלשים
ואחד אומר בארבעים
ואחד אומר בחמשים
חזר בו שלחמשים ממשכנין מנכסיו עד עשר
חזר בו שלארבעים ממשכנין מנכסיו עד עשר
חזר בו שלשלשים ממשכנין מנכסיו עד עשר
חזר בו שלעשרים ממשכנין מנכסיו עד עשר
חזר בו שלעשר מוכרים אותה בשויה
ונפרעים משלעשר את המותר
הבעלים אומרים בעשרים
וכל אדם אומרים בעשרים
הבעלים קודמים
מפני שהם מוסיפין חמש

(ג) אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחת
הבעלים נותנים עשרים ושש
בעשרים ושתים
הבעלים נותנים עשרים ושבע
בעשרים ושלש
הבעלים נותנים עשרים ושמונה
בעשרים וארבע
הבעלים נותנים עשרים ותשע
בעשרים וחמש
הבעלים נותנים שלשים
שאין מוסיפין חמש על עלויו שלזה
אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ושש
אם רצו הבעלים לתן
שלשים ואחת ודינר
הבעלים קודמים
ואם לאו אומרים הגיעתך

a (ד) מחרים אדם מצאנו ומבקרו
מעבדיו ומשפחותיו הכנענים
ומשדה אחזתו
ואם החרים את כלן אינן מחרמין
דברי רבי אלעזר

a כהנים ולוים אינן מחרימין
דברי רבי יהודה
רבי שמעון אומר
הכהנים אינן מחרימין שהחרמים שלהם
הלוים מחרימים שאין החרמים שלהן
רבי אומר
נראים דברי רבי יהודה בקרקעות
שנאמר כי אחזת עולם היא להם
ודברי רבי שמעון במטלטלים
שאין החרמים שלהם

a (ז) מחרים אדם את קדשיו
בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים
אם נדר נותן את הדמים
אם נדבה נותן את טובתו

b אמר רבי אלעזר בן עזריה
מה אם לגבוה
אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו
על אחת כמה וכמה
שיהא אדם חיב להיות חס על נכסיו

b (ו) חרמי כהנים
אין להם פדיון אלא נתנים לכהנים
רבי יהודה בן בתירא אומר
סתם חרמים לבדק הבית
שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה'
וחכמים אומרים
סתם חרמים לכהנים
שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו
אם כן למה נאמר
כל חרם קדש קדשים הוא לה'
שהוא חל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים

b שור זה עולה
אומדים כמה אדם רוצה לתן בשור זה
להעלותו עולה שאינו רשאי

c (ה) המחרים בנו ובתו
עבדו ושפחתו העברים
ושדה מקנתו
אינן מחרמים
שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו

c הבכור בין תמים בין בעל מום
מחרימין אותו
כיצד פודין אותו
(הפודין) אומדים
כמה אדם רוצה לתן בבכור זה
לתנו לבן בתו או לבן אחותו
רבי ישמעאל אומר
כתוב אחד אומר תקדיש
וכתוב אחר אומר אל תקדיש
אי אפשר לומר תקדיש
שכבר נאמר אל תקדיש
ואי אפשר לומר אל תקדיש
שכבר נאמר תקדיש
אמר מעתה
מקדישו אתה הקדש עלוי
ואין אתה מקדישו הקדש מזבח