מסכת חולין פרק ט – המבנה הספרותי

a (א) העור והרטב והקיפה והאלל
והעצמות והגידין והקרנים והטלפים
מצטרפין לטמא טמאת אכלים
אבל לא טמאת נבלות
כיוצא בו
השוחט בהמה טמאה לנכרי והיא מפרכסת
מטמאה טמאת אכלין
אבל לא טמאת נבלות
עד שתמות או עד שיתיז את ראשה

a (ב) אלו שעורותיהן כבשרן
עור האדם ועור חזיר שלישוב
רבי יוסי אומר
אף עור חזיר הבר
ועור חטוטרת שלגמל הרכה
ועור הראש שלעגל הרך
ועור הפרסות ועור בית הבשת
ועור השליל ועור שתחת האליה
ועור האנקה והכח והלטאה והחמט
רבי יהודה אומר
הלטאה כחלדה

a (ג) המפשיט בבהמה ובחיה
בטהורה ובטמאה
בדקה ובגסה
לשטיח כדי אחיזה
ולחמת עד שיפשיט את החזה

b רבה לטמא טמאת אכלין
ממה שרבה לטמא טמאת נבלות

b וכלן שעבדן או שהלך בהן כדי עבודה
טהורין חוץ מעור האדם

b המרגיל
כלו חבור לטמאה לטמא ולטמא

c רבי יהודה אומר
האלל המכנס אם יש בו כזית במקום אחד
חיב עליו

c רבי יוחנן בן נורי אומר
שמונה שרצים יש להן עורות

c עור שעל הצואר
רבי יוחנן בן נורי אומר
אינו חבור
וחכמים אומרים
חבור עד שיפשיט את כלו

a (ד) עור שיש עליו כזית בשר
הנוגע בציב היוצא ממנו
ובשערה שכנגדו
טמא
היו עליו כשני חצאי זיתים
מטמא במשא ולא במגע
דברי רבי ישמעאל
רבי עקיבא אומר
לא במגע ולא במשא
ומודה רבי עקיבא בשני חצאי זיתים
שתחבן בקיסם והסיטן
שהוא טמא
ומפני מה רבי עקיבא מטהר בעור
מפני שהעור מבטלן

a (ו) ביצת השרץ המרקמת טהורה
נקבה כל שהיא טמאה

a (ז) האבר והבשר המדלדלין בבהמה
מטמאין טמאת אכלין במקומן
וצריכין הכשר
נשחטה הבהמה הכשרו בדמיה
דברי רבי מאיר
ורבי שמעון אומר
לא הכשרו
מתה הבהמה הבשר צריך הכשר
האבר מטמא משום אבר מן החי
ואינו מטמא משום אבר נבלה
דברי רבי מאיר
ורבי שמעון מטהר

b (ה) קולית המת וקולית המקדשים
הנוגע בהן בין סתומים בין נקובים
טמא
קולית נבלה וקולית השרץ
הנוגע בהן סתומים טהור
נקובים כל שהן מטמאין במגע
מנין שאף במשא
תלמוד לומר הנגע והנשא
את שבא לכלל מגע בא לכלל משא
לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא

b עכבר שחציו בשר וחציו אדמה
הנוגע בבשר טמא
באדמה טהור
רבי יהודה אומר
אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר טמא

b (ח) האבר והבשר המדלדלין באדם
טהורין
מת האדם הבשר טהור
האבר מטמא משום אבר מן החי
ואינו מטמא משום אבר מן המת
דברי רבי מאיר
ורבי שמעון מטהר