מסכת מנחות פרק ב – המבנה הספרותי

(א) הקומץ את המנחה לאכול שיריה
או להקטיר קמצה למחר
מודה רבי יוסי בזה
שהוא פגול וחיבין עליו כרת
להקטיר לבונתה למחר
רבי יוסי אומר
פסול ואין בו כרת
וחכמים אומרים
פגול וחיבין עליו כרת
אמרו לו
מה שנת זו מן הזבח
אמר להם
שהזבח דמו ובשרו ואמוריו אחד
ולבונה אינה מן המנחה

(ב) שחט שני כבשים
לאכול אחת מן החלות למחר
הקטיר שני בזכין
לאכול אחד מן הסדרים למחר
רבי יוסי אומר
אותה החלה ואותו הסדר שחשב עליו
פגול וחיבין עליו כרת
והשני פסול ואין בו כרת
וחכמים אומרים
זה וזה פגול וחיבין עליו כרת

נטמאת אחת מן החלות
או אחד מן הסדרים
רבי יהודה אומר
שניהם יצאו לבית השרפה
שאין קרבן צבור חלוק
וחכמים אומרים
הטמא בטמאתו והטהור יאכל

(ג) התודה מפגלת את הלחם
והלחם אינו מפגל את התודה
כיצד
השוחט את התודה לאכול ממנה למחר
היא והלחם מפגלין
לאכול מן הלחם למחר
הלחם מפגל והתודה אינה מפגלת

הכבשים מפגלין את הלחם
והלחם אינו מפגל את הכבשים
כיצד
השוחט את הכבשים לאכול מהן למחר
הם והלחם מפגלין
לאכול מן הלחם למחר
הלחם מפגל והכבשים אינן מפגלין

(ד) הזבח מפגל את הנסכיםן משקדשו בכלי
דברי רבי מאיר
והנסכין אינן מפגלין את הזבח
כיצד
השוחט את הזבח לאכול ממנו למחר
הוא ונסכיו מפגלין
להקריב מן הנסכין למחר
הנסכין מפגלין והזבח אינו מפגל

(ה) פגל בקמץ ולא בלבונה
בלבונה ולא בקמץ
רבי מאיר אומר
פגול וחיבים עליו כרת
וחכמים אומרים
אין בו כרת עד שיפגל את כל המתיר
מודים חכמים לרבי מאיר
במנחת חוטא ובמנחת קנאות
שאם פגל בקמץ שהוא פגול
וחיבין עליו כרת שהקמץ הוא המתיר

שחט אחד מן הכבשים
לאכול שתי חלות למחר
הקטיר אחד מן הבזכים
לאכול שני סדרים למחר
רבי מאיר אומר
פגול וחיבים עליו כרת
וחכמים אומרים
אין פגול עד שיפגל את כל המתיר

שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר
הוא פגול וחברו כשר
לאכול מחברו למחר
שניהם כשרים