מסכת תמורה פרק א – המבנה הספרותי

(א) הכל ממירים
אחד אנשים ואחד נשים
לא שאדם רשאי להמיר
אלא שאם המיר מומר
וסופג את הארבעים

הכהנים ממירים את שלהם
וישראל ממירים את שלהם

אין הכהנים ממירים
לא בחטאת ולא באשם ולא בבכור
אמר רבי יוחנן בן נורי
וכי מפני מה אין ממירים בבכור
אמר רבי עקיבא
חטאת ואשם מתנה לכהן
והבכור מתנה לכהן
מה חטאת ואשם אין ממירים בהם
אף הבכור לא ימירנו בו
אמר לו רבי יוחנן בן נורי
מה לי אינו ממיר בחטאת ובאשם
שאין זכין בהן בחייהם
תאמר בבכור שזכין לו בחייו
אמר לו רבי עקיבא והלא כבר נאמר
והיה הוא ותמורתו יהיה קדש
היכן קדשה חלה עליו
בבית הבעלים אף תמורה בבית הבעלים

(ב) ממירים מן הבקר על הצאן
ומן הצאן על הבקר
מן הכבשים על העזים
ומן העזים על הכבשים
מן הזכרים על הנקבות
ומן הנקבות על הזכרים
מן התמימים על בעלי מומין
ומבעלי מומין על התמימים
שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו
טוב ברע או רע בטוב
איזהו טוב ברע
בעלי מומין שקדם הקדשן את מומם

ממירים אחד בשנים ושנים באחד
אחד במאה ומאה באחד
רבי שמעון אומר
אין ממירים אלא אחד באחד
שנאמר והיה הוא ותמורתו
מה הוא מיחד אף תמורתו מיחדת

(ג) אין ממירין אברים בעברים
ולא עברים באברים
ולא אברים ועברים בשלמים
ולא שלמים בהן
רבי יוסי אומר
ממירים אברין בשלמים ולא שלמים באברין
אמר רבי יוסי
והלא במקדשין האומר רגלה שלזו עולה
כלה עולה
אף כשיאמר רגלה שלזו תחת זו
תהא כלה תמורה תחתיה

(ד) אין המדמע מדמע אלא לפי חשבון
אין המחמץ מחמץ אלא לפי חשבון
אין המים השאובים פוסלין את המקוה
אלא לפי חשבון

(ה) אין מי חטאת נעשין מי חטאת
אלא עם מתן אפר

אין בית הפרס עושה בית הפרס
ולא תרומה אחר תרומה
ולא תמורה עושה תמורה
ולא הולד עושה תמורה
רבי יהודה אומר
הולד עושה תמורה
אמרו לו
הקדש עושה תמורה
לא הולד ולא תמורה עושין תמורה

(ו) העופות והמנחות אינן עושין תמורה
שלא נאמר אלא בבהמה

הצבור והשתפין אינן עושים תמורה
שנאמר לא ימיר אתו
היחיד עושה תמורה
לא הצבור ולא השתפים עושים תמורה

קרבנות בדק הבית אינן עושין תמורה
אמר רבי שמעון
והלא המעשר בכלל היה ולמה יצא
להקיש אליו מה מעשר קרבן יחיד
יצאו קרבנות צבור
מה מעשר קרבן מזבח
יצאו קרבנות בדק הבית