מסכת פסחים פרק ט – המבנה הספרותי

(א) מי שהיה טמא או בדרך רחוקה
ולא עשה את הראשון
יעשה את השני
שגג או נאנס
ולא עשה את הראשון
יעשה את השני

אם כן למה נאמר
טמא או שהיה בדרך רחוקה
שאלו פטורין מן ההכרת
ואלו חיבין בהכרת

(ב) איזו היא דרך רחוקה
מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח
דברי רבי עקיבא
רבי אליעזר אומר מאסקפת העזרה ולחוץ
אמר רבי יוסי לפיכך נקוד על ה'
לומר לא מפני שרחוקה ודאי
אלא מאסקפת העזרה ולחוץ

(ג) מה בין פסח הראשון לשני
הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא
והשני מצה וחמץ עמו בבית
הראשון טעון הלל באכילתו
והשני אינו טעון הלל באכילתו
זה וזה טעונין הלל בעשיתן ונאכלין צלי
על מצה ומרורים ודוחין את השבת

(ד) הפסח שבא בטמאה
לא יאכלו ממנו זבין וזבות נדות ויולדות
ואם אכלו פטורים מכרת
רבי אליעזר פוטר אף על ביאת המקדש

(ה) מה בין פסח מצרים לפסח דורות
פסח מצרים מקחו מבעשור
וטעון הזאה באגדת אזוב על המשקוף
ועל שתי המזוזות
ונאכל בחפזון בלילה אחד
ובפסח דורות נוהג כל שבעה

a אמר רבי יהושע שמעתי
שתמורת הפסח קרבה
ותמורת הפסח אינה קרבה
ואין לי לפרש
אמר רבי עקיבא אני אפרש
הפסח שנמצא קדם שחיטת הפסח
ירעה עד שיסתאב וימכר
ויקח בדמיו שלמים וכן תמורתו

a (ז) המפריש נקבה לפסחו
או זכר בן שתי שנים
ירעה עד שיסתאב וימכר
ויפלו דמיו לנדבה

a (ח) הפסח שנתערב בזבחים
כלן ירעו עד שיסתאבו וימכרו
ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה
ובדמי היפה שבהן ממין זה
ויפסיד המותר מביתו

אחר שחיטת הפסח קרב שלמים
וכן תמורתו

המפריש פסחו ומת
לא יביאנו בנו אחריו לשם פסח
אלא לשם שלמים

נתערב בבכורות
רבי שמעון אומר
אם חבורת כהנים יאכלו

(ט) חבורה שאבד פסחה
ואמרו לאחד צא ובקש ושחט עלינו
והלך ומצא ושחט והם לקחו ושחטו
אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו
והם אוכלים עמו משלו
ואם שלהן נשחט ראשון
הם אוכלים משלהן והוא אוכל משלו
ואם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון
או ששחטו שניהן כאחד
הוא אוכל משלו והם אינם אוכלים עמו
ושלהן יצא לבית השרפה
ופטורין מלעשות פסח שני
אמר להן אם אחרתי צאו ושחטו עלי
הלך ומצא ושחט והן לקחו ושחטו
אם שלהן נשחט ראשון
הן אוכלין משלהן והוא אוכל עמהן
ואם שלו נשחט ראשון
הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן
ואם אינו יודע איזה מהם נשחט ראשון
או ששחטו שניהם כאחד
הן אוכלין משלהן והוא אינו אוכל עמהן
ושלו יצא לבית השרפה
ופטור מלעשות פסח שני
אמר להן ואמרו לו אוכלים כלם מן הראשון
ואם אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון
שניהן יוצאין לבית השרפה
לא אמר להן ולא אמרו לו
אינן אחראין זה לזה

(י) שתי חבורות שנתערבו פסחיהן
אלו מושכין להן אחד
ואלו מושכין להן אחד
אחד מאלו בא לו אצל אלו
ואחד מאלו בא לו אצל אלו
וכך הם אומרים
אם שלנו הוא הפסח הזה
ידיך משוכות משלך ונמנית על שלנו
ואם שלך הוא הפסח הזה
ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך
וכן חמש חבורות שלחמשה חמשה
ושלעשרה עשרה
מושכין להן אחד מכל חבורה וחבורה
וכן הם אומרים

(יא) שנים שנתערבו פסחיהם
זה מושך לו אחד וזה מושך לו אחד
זה ממנה עמו אחד מן השוק
וזה ממנה עמו אחד מן השוק
זה בא אצל זה וזה בא אצל זה
וכך הם אומרים
אם שלי הוא הפסח הזה
ידיך משוכות משלך ונמנית על שלי
ואם שלך הוא הפסח הזה
ידי משוכות משלי ונמניתי על שלך