מסכת ראש השנה פרק ג – המבנה הספרותי

(א) ראוהו בית דין וכל ישראל
נחקרו העדים
ולא הספיקו לומר מקדש עד שחשכה
הרי זה מעבר

ראוהו בית דין בלבד
יעמדו שנים ויעידו בפניהם
ויאמרו מקדש מקדש

ראוהו שלשה והן בית דין
יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד
ויעידו בפניהם
ויאמרו מקדש מקדש
שאין היחיד נאמן על ידי עצמו

(ב) כל השופרות כשרין
חוץ משלפרה
מפני שהוא קרן
אמר רבי יוסי
והלא כל השופרות נקראו קרן
שנאמר במשך בקרן היובל

(ג) שופר שלראש השנה
שליעל פשוט ופיו מצפה זהב
ושתי חצוצרות מן הצדדין
שופר מאריך וחצוצרות מקצרות
שמצות היום בשופר
(ד) בתעניות
בשלזכרים כפופין ופיהן מצפה כסף
ושתי חצוצרות באמצע
שופר מקצר וחצוצרות מאריכות
שמצות היום בחצוצרות

(ה) שוה היובל לראש השנה
לתקיעה ולברכות
רבי יהודה אומר
בראש השנה תוקעין בשלזכרים
וביובל בשליעלים

(ו) שופר שנסדק ודבקו פסול
דבק שברי שופרות פסול
נקב וסתמו
אם מעכב את התקיעה פסול
ואם לאו כשר

(ז) התוקע לתוך הבור
או לתוך הדות
או לתוך הפיטס
אם קול שופר שמע יצא
ואם קול הברה שמע לא יצא

וכן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת
או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת
ושמע קול שופר או קול מגלה
אם כון לבו יצא
ואם לאו לא יצא
אף על פי שזה שמע וזה שמע
זה כון לבו וזה לא כון לבו

(ח) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכי ידיו שלמשה עושות מלחמה או שוברות מלחמה
אלא לומר לך
כל זמן שהיו ישראל
מסתכלים כלפי מעלה
ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים
היו מתגברים
ואם לאו היו נופלין

כיוצא בדבר אתה אומר
עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי וכי נחש ממית או נחש מחיה
אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה
ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים
היו מתרפאים
ואם לאו היו נמוקים

חרש שוטה וקטן
אין מוציאין את הרבים ידי חובתן
זה הכלל
כל שאינו מחיב בדבר
אינו מוציא את הרבים ידי חובתן