מסכת שבת פרק א – המבנה הספרותי

(א) יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ
כיצד
העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים
פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו שלבעל הבית או שנטל מתוכה והוציא העני חיב
ובעל הבית פטור
פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו שלעני או שנטל מתוכה והכניס בעל הבית חיב
והעני פטור
פשט העני את ידו לפנים ונטל בעל הבית מתוכה או שנתן לתוכה והוציא שניהן פטורין
פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה או שנתן לתוכה והכניס שניהם פטורין

a (ב) לא ישב אדם לפני הספר
סמוך למנחה עד שיתפלל

a (ג) לא יצא החיט במחטו
סמוך לחשכה
שמא ישכח ויצא

a (ד) אלו מן ההלכות שאמרו
בעלית חנניה בן חזקיהו בן גריון
כשעלו לבקרו
נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל
ושמונה עשר דברים גזרו בו ביום
(ה) בית שמאי אומרים
אין שורין דיו וסממנים וכרשינים
אלא כדי שישורו מבעוד יום
ובית הלל מתירין

b לא יכנס אדם למרחץ

b ולא הלבלר בקלמוסו

b (ו) בית שמאי אומרים
אין נותנין אונין שלפשתן לתוך התנור
אלא כדי שיהבילו מבעוד יום
ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלט העין
ובית הלל מתירין

c ולא לברסקי

c ולא יפלה את כליו

c בית שמאי אומרים
אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים
אלא כדי שיצודו מבעוד יום
ובית הלל מתירין

d ולא לאכול

d ולא יקרא לאור הנר
באמת אמרו
החזן רואה היכן התינוקות קוראים
אבל הוא לא יקרא

d (ז) בית שמאי אומרים
אין מוכרין לנכרי ואין טוענין עמו
ואין מגביהין עליו
אלא כדי שיגיע למקום קרוב
ובית הלל מתירין

e ולא לדין
ואם התחילו אין מפסיקים
מפסיקים לקרות קריאת שמע
ואין מפסיקין לתפלה

e כיוצא בו
לא יאכל הזב עם הזבה
מפני הרגל עברה

e (ח) בית שמאי אומרים
אין נותנין עורות לעבדן
ולא כלים לכובס נכרי
אלא כדי שיעשו מבעוד יום
ובכלן בית הלל מתירין עם השמש
(ט) אמר רבן שמעון בן גמליאל
נוהגין היו בית אבא
שהיו נותנין כלי לבן לכובס נכרי
שלשה ימים קדם לשבת
ושוין אלו ואלו
שטוענים קורות בית הבד ועגולי הגת

(י) אין צולין בשר בצל וביצה
אלא כדי שיצולו מבעוד יום

אין נותנין את הפת לתנור עם חשכה
ולא את החררה על גבי הגחלים
אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום
רבי אליעזר אומר כדי שיקרם התחתון שלה

(יא) משלשלין את הפסח בתנור עם חשכה
ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד
ובגבולין כדי שיאחז האור ברבן
רבי יהודה אומר בפחמין כל שהן