מסכת שבת פרק יד – המבנה הספרותי

(א) שמונה שרצים האמורים בתורה
הצדן והחובל בהן חיב

ושאר שקצים ורמשים החובל בהן פטור
הצדן לצרך חיב
שלא לצרך פטור

חיה ועוף שברשותו
הצדן פטור והחובל בהן חיב

(ב) אין עושין הילמי בשבת
אבל עושה הוא את מי המלח
וטובל בהן פתו
ונותן לתוך התבשיל
אמר רבי יוסי
והלא הוא הילמי בין מרבה ובין מעט
אלו הן מי מלח המתרין
נותן שמן בתחלה
לתוך המים או לתוך המלח

(ג) אין אוכלין אזוביון בשבת
לפי שאינו מאכל בריאים
אבל אוכל הוא את יועזר
ושותה אבוב רועה

כל האכלין אוכל אדם לרפואה
וכל המשקין הוא שותה
חוץ ממי דקלים וכוס עקרים
מפני שהן לירוקה
אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו
וסך שמן עקרין שלא לרפואה

(ד) החושש בשניו
לא יגמע בהן את החמץ
אבל מטבל הוא כדרכו
ואם נתרפא נתרפא

החושש במתניו
לא יסוך יין וחמץ
אבל סך הוא את השמן
ולא שמן ורד

בני מלכים סכין שמן ורד על מכותיהן
שכן דרכם לסוך בחל
רבי שמעון אומר
כל ישראל בני מלכים הם