מסכת שבת פרק כב – המבנה הספרותי

a (א) חבית שנשברה
מצילין הימנה מזון שלש סעודות
ואומר לאחרים בואו והצילו לכם
ובלבד שלא יספג

a (ג) שובר אדם את החבית
לאכול הימנה גרוגרות
ובלבד שלא יתכון לעשות כלי

b אין סוחטין את הפרות להוציא מהן משקין
ואם יצאו מעצמן אסורין
רבי יהודה אומר
אם לאכלין היוצא מהן מתר
ואם למשקין היוצא מהן אסור

b ואין נוקבים מגופה שלחבית
דברי רבי יהודה
וחכמים מתירין

c חלות דבש שרסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורים
ורבי אלעזר מתיר

c ולא יקבנה מצדה
ואם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח
אמר רבי יהודה
מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר
חוששני לו מחטאת

d (ב) כל שבא בחמין מערב שבת שורין אותו בחמין בשבת
וכל שלא בא בחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין בשבת
חוץ מן המליח הישן ודגים מלוחים קטנים וקוליס האספנין
שהדחתן זו היא גמר מלאכתן

d (ד) נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור
ואת המים היפים ברעים בשביל שיצנו
ואת הצונין בחמה בשביל שיחמו

מי שנשרו כליו בדרך במים
מהלך בהן ואינו חושש
הגיע לחצר החיצונה
שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם

(ה) הרוחץ במי מערה ובמי טבריא
ונסתפג אפלו בעשר אלנטיאות
לא יביאם בידו
אבל עשרה בני אדם
מסתפגין באלנטית אחת פניהם ידיהם ורגליהם
ומביאין אותה בידן

(ו) סכין
וממשמשין בבני מעים
אבל לא מתעמלין
ולא מתגרדין

אין יורדין לקורדימה
ואין עושין אפקטויזין
ואין מעצבין את הקטן
ואין מחזירין את השבר
מי שנפרקה ידו ורגלו לא יטרפם בצונין
אבל רוחץ הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא