מסכת סוכה פרק ב – המבנה הספרותי

(א) הישן תחת המטה בסכה
לא יצא ידי חובתו
אמר רבי יהודה
נוהגין היינו שהיינו ישנים תחת המטה
בפני הזקנים ולא אמרו לנו דבר
אמר רבי שמעון
מעשה בטבי עבדו שלרבן גמליאל
שהיה ישן תחת המטה
ואמר להן רבן גמליאל לזקנים
ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם
ויודע שעבדים פטורין מן הסכה
לפיכך ישן הוא תחת המטה
ולפי דרכנו למדנו
שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו

a (ב) הסומך סכתו בכרעי המטה
כשרה
רבי יהודה אומר
אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה
פסולה

a (ג) העושה סכתו בראש העגלה
או בראש הספינה
כשרה ועולין לה ביום טוב
בראש האילן או על גבי הגמל
כשרה ואין עולין לה ביום טוב

b סכה מדבללת
ושצלתה מרבה מחמתה
כשרה

b שתים באילן ואחת בידי אדם
או שתים בידי אדם ואחת באילן
כשרה ואין עולין לה ביום טוב
שלש בידי אדם ואחת באילן
כשרה ועולין לה ביום טוב
זה הכלל
כל שנטל האילן
ויכולה לעמוד בפני עצמה
כשרה ועולין לה ביום טוב

c המעבה כמין בית
אף על פי שאין הכוכבים נראים מתוכה
כשרה

c (ד) העושה סכתו בין האילנות
והאילנות דפנות לה
כשרה

שלוחי מצוה
פטורין מן הסכה
חולין ומשמשיהן
פטורין מן הסכה

אוכלין ושותין עראי חוץ לסכה
(ה) מעשה והביאו לו
לרבן יוחנן בן זכאי
לטעום את התבשיל
ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי שלמים
ואמרו העלום לסכה
וכשנתנו לו לרבי צדוק אכל פחות מכביצה
נטלו במפה ואכלו חוץ לסכה
ולא ברך אחריו

(ו) רבי אליעזר אומר
ארבע עשרה סעודות חיב אדם לאכול בסכה
אחת ביום ואחת בלילה
וחכמים אומרים אין לדבר קצבה
חוץ מלילי יום טוב הראשון שלחג בלבד
עוד אמר רבי אליעזר
מי שלא אכל בלילי יום טוב הראשון
ישלים בלילי יום טוב האחרון
וחכמים אומרים
אין לדבר תשלומים
על זה נאמר מעות לא יוכל לתקן
וחסרון לא יוכל להימנות

(ז) מי שהיה ראשו ורבו בסכה
ושלחנו בתוך הבית
בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין
אמרו להן בית הלל לבית שמאי
לא כך
היה מעשה
שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל
לבקר את רבי יוחנן בן החורני
ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורבו בסכה
ושלחנו בתוך הבית ולא אמרו לו דבר
אמרו להן בית שמאי
משם ראיה
אף הם אמרו לו
אם כן היית נוהג
לא קימת מצות סכה מימיך

(ח) נשים ועבדים וקטנים
פטורים מן הסכה
קטן שאינו צריך לאמו חיב בסכה
מעשה וילדה כלתו שלשמאי הזקן
ופחת את המעזיבה וסכך על גבי המטה
בשביל הקטן

כל שבעת הימים
אדם עושה סכתו קבע
וביתו עראי
ירדו גשמים מאימתי מתר לפנות
משתסרח המקפה
משלו משל למה הדבר דומה
לעבד שבא למזוג כוס לרבו
ושפך לו הקיתון על פניו