מסכת תענית פרק ד – המבנה הספרותי

(א) בשלשה פרקים בשנה הכהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום
בשחרית במוסף ובמנחה ובנעילת שערים
בתעניות ובמעמדות וביום הכפורים

(ב) אלו הן המעמדות
לפי שנאמר צו את בני ישראל
ואמרת אלהם את קרבני לחמי
וכי היאך קרבנו שלאדם קרב
והוא אינועומד על גביו
התקינו הנביאים הראשונים
עשרים וארבעה משמרות
על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלם
שלכהנים שללוים ושלישראלים
הגיע זמן המשמר לעלות
כהניו ולויו עולים לירושלם
וישראל שבאותו המשמר מתכנסין לעריהן
וקוראין במעשה בראשית

(ג) ואנשי המעמד היו מתענין
ארבעה ימים בשבוע
מיום שני ועד יום חמישי
ולא היו מתענין ערב שבת
מפני כבוד השבת
ולא באחד בשבת
כדי שלא יצאו ממנוחה וענג
ליגיעה ותענית וימותו

ביום הראשון בראשית ויהי רקיע
בשני יהי רקיע ויקוו המים
בשלישי יקוו המים ויהי מארת
ברביעי יהי מארת וישרצו המים
בחמישי ישרצו המים ותוצא הארץ
בששי תוצא הארץ ויכלו השמים
פרשה גדולה קורין אותה בשנים
והקטנה ביחיד
בשחרית ובמוסף
ובמנחה נכנסין וקורין על פיהן
כקורין את שמע
ערב שבת במנחה לא היו נכנסין
מפני כבוד השבת

(ד) כל יום שיש בו
הלל אין בו מעמד בשחרית
קרבן מוסף אין בו בנעילה
קרבן עצים אין בו במנחה
דברי רבי עקיבא
אמר לו בן עזאי
כך היה רבי יהושע שונה
קרבן מוסף אין בו במנחה
קרבן עצים אין בו בנעילה
חזר רבי עקיבא
להיות שונה כבן עזאי

(ה) זמני עצי כהנים והעם תשעה
באחד בניסן בני ארח בן יהודה
בעשרים בתמוז בני דוד בן יהודה
בחמשה באב בני פרעש בן יהודה
בשבעה בו בני יונדב בן רכב
בעשרה בו בני סנאה בן בנימין
בחמשה עשר בו בני זתוא בן יהודה
ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו
ובני גונבי עלי בני קוצעי קציעות
בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה
בעשרים באלול בני עדין בן יהודה
באחד בטבת שבו בני פרעש שניה
באחד בטבת לא היה בו מעמד
שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים

(ו) חמשה דברים ארעו את אבותינו
בשבעה עשר בתמוז
וחמשה בתשעה באב
בשבעה עשר בתמוז
נשתברו הלוחות
ובטל התמיד
והבקעה העיר
ושרף אפסטמוס את התורה
והעמיד צלם בהיכל
בתשעה באב
נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ
וחרב הבית בראשונה ובשניה
ונלכדה בתר
ונחרשה העיר

משנכנס אב ממעטין בשמחה

(ז) שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה
אסור מלספר ומלכבס
ובחמישי מתרין מפני כבוד השבת

ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין
לא יאכל בשר ולא ישתה יין
רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה
רבי יהודה מחיב בכפית המטה
ולא הודו לו חכמים

(ח) אמר רבן שמעון בן גמליאל
לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים
שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לביש את מי שאין לו
כל הכלים טעונין טבילה
ובנות ירושלם יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות
בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה
שקר החן והבל היפי אשה יראת ה' היא תתהלל
ואומר תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה
וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה
בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו
ביום חתנתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש
שיבנה במהרה בימנו אמן