מסכת כתובות פרק ו – המבנה הספרותי

(א) מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה
וירשתה הוא אוכל פירות בחייה
בשתה ופגמה שלה
רבי יהודה בן בתירה אומר
בזמן שבסתר לה שני חלקים ולו אחד
ובזמן שבגלוי לו שני חלקים ולה אחד
שלו ינתן מיד ושלה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פרות

(ב) הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו
אמרו חכמים
יכול הוא שיאמר
לאחיך הייתי רוצה לתן ולך אי אפשי לתן

(ג) פסקה להכניס לו אלף דינר
הוא פוסק כנגדן חמשה עשר מנה
וכנגד השום הוא פוסק פחות חמש
שום במנה ושוה מנה אין לו אלא מנה
שום במנה
היא נותנת שלשים ואחת סלע ודינר
ובארבע מאות היא נותנת חמש מאות
מה שהחתן פוסק הוא פוסק פחות חמש

(ד) פסקה להכניס לו כספים
סלע כסף נעשה ששה דינרים
החתן מקבל עליו עשרה דינרין לקפה
לכל מנה ומנה
רבן שמעון בן גמליאל אומר
הכל כמנהג המדינה

(ה) המשיא את בתו סתם
לא יפחת לה מחמשים זוז
פסק להכניסה ערמה
לא יאמר הבעל
כשאכניסה לביתי אכסנה בכסותי
אלא מכסה ועודה בבית אביה

וכן המשיא את היתומה
לא יפחת לה מחמשים זוז
אם יש בכיס
מפרנסין אותה לפי כבודה

(ו) יתומה שהשיאתה אמה או אחיה מדעתה
וכתבו לה במאה או בחמשים זוז
יכולה היא משתגדיל להוציא מידן
מה שראוי להנתן לה
רבי יהודה אומר
אם השיא את הבת הראשונה
ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה
וחכמים אומרים
פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני
אלא שמין את הנכסים ונותנין לה

(ז) המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן בעלי עלי
יעשה השליש מה שהשלש בידו
דברי רבי מאיר
רבי יוסי אומר
וכי אינה אלא שדה והיארוצה למכרה הרי היא מכורה מעכשיו
במה דברים אמורים בגדולה אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום