מסכת נזיר פרק ז – המבנה הספרותי

(א) כהן גדול ונזיר אינן מטמאין לקרוביהן
אבל מטמאין למת מצוה

היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה
רבי אליעזר אומר יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר
וחכמים אומרים יטמא נזיר ואל יטמא כהן גדול
אמר להם רבי אליעזר
יטמא כהן שאינו מביא קרבן על טמאתו
ואל יטמא נזיר שהוא מביא קרבן על טמאתו
אמרו לו
יטמא נזיר שאין קדשתו קדשת עולם
ואל יטמא כהן שקדשתו קדשת עולם

(ב) על אלו הטמאות הנזיר מגלח
על המת ועל כזית מן המת
ועל כזית נצל ועל מלא טרוד רקב
על השדרה ועל הגלגלת ועל אבר מן המת
ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי
ועל חצי קב עצמות ועל חצי לג דם
על מגען ועל משאן ועל אהלן
ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו
על אלו הנזיר מגלח ומזה בשלישי ובשביעי וסותר את הקודמין
ואינו מתחיל למנות אלא עד שיטהר ומביא את קרבנותיו

(ג) אבל הסככות והפרעות ובית הפרס וארץ העמים
והגולל והדופק
ורביעית דם ואהל ורבע עצמות וכלים הנוגעים במת
וימי ספרו וימי גמרו
על אלו אין הנזיר מגלח ומזה בשלישי ובשביעי
ואינו סותר את הקודמים ומתחיל ומונה מיד
וקרבן אין לו
באמת אמרו
ימי הזב והזבה וימי הסגרו שלמצרע
הרי אלו עולין לו

(ד) אמר רבי אלעזר משום רבי יהושע
כל טמאה מן המת שהנזיר מגלח עליה
חיבין עליה על ביאת מקדש
וכל טמאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה
אין חיבין עליה על ביאת מקדש
אמר רבי מאיר לא תהא זו קלה מן השרץ

אמר רבי עקיבא
דנתי לפני רבי אליעזר
מה אם עצם כשעורה שאינו מטמא אדם באהל
הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו
ורביעית דם שהוא מטמא אדם באהל
אינו דין שיהא נזיר מגלח על מגעה ועל משאה
אמר לי מה זה עקיבא
אין דנין כאן מקל וחמר
וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי יהושע
אמר לי יפה אמרת אלא כן אמרו הלכה