מסכת נדרים פרק ד – המבנה הספרותי

(א) אין בין המדר הנאה מחברו למדר הימנו מאכל
אלא דריסת הרגל
וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש

המדר מאכל מחברו
לא ישאילנו נפה וכברה ורחים ותנור
אבל משאיל לו חלוק וטבעת וטלית ונזמים
וכל דבר שאין עושין בו אכל נפש
מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור

a (ב) המדר הנאה מחברו
שוקל את שקלו

a (ד) המדר הנאה מחברו
(ו)נכנס לבקרו עומד אבל לא יושב

b ופורע את חובו

b ומרפאהו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון

c ומחזיר לו את אבדתו
מקום שנוטלין עליה שכר תפל הנאה להקדש

c ורוחץ עמו באמבטי גדולה אבל לא בקטנה

d (ג) ותורם את תרומתו ומעשרותיו לדעתו

d וישן עמו במטה
רבי יהודה אומר
בימות החמה אבל לא בימות הגשמים מפני שהוא מהנהו

e ומקריב עליו קני זבין קני זבות קני יולדות חטאות ואשמות
F ומלמדו מדרש הלכות ואגדות אבל לא ילמדנו מקרא
G אבל מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא
H וזן את אשתו ואת בניו אף על פי שהוא חיב במזונותיהם
I ולא יזון את בהמתו בין טמאה בין טהורה
רבי אליעזר אומר זן את הטמאה ואינו זן את הטהורה
אמרו לו מה בין טמאה לטהורה
אמר להן שהטהורה נפשה לשמים וגופה שלו
והטמאה נפשה וגופה לשמים
אמרו לו אף הטמאה נפשה לשמים וגופה שלו
שאם ירצה הרי הוא מוכרה לגוים או מאכילה לכלבים

e ומסב עמו על המטה
F ואוכל עמו על השלחן אבל לא מן התמחוי
G אבל אוכל הוא עמו מן התמחוי החוזר
H לא יאכל עמו מן האבוס שלפני הפועלים
I ולא יעשה עמו באמן
דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים עושה הוא ברחוק ממנו

a (ה) המדר הנאה מחברו
לפני שביעית לא יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטות
ובשביעית אינו יורד לתוך שדהו אבל אוכל הוא מן הנוטות
נדר הימנו מאכל
לפני שביעית יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הפרות
ובשביעית יורד ואוכל

a (ז) המדר הנאה מחברו ואין לו מה יאכל
הולך אצל החנוני ואומר
איש פלוני מדר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה
והוא נותן לו ובא ונוטל מזה

b (ו) המדר הנאה מחברו לא ישאילנו ולא ישאל ממנו
לא ילונו ולא ילוה ממנו
ולא ימכר לו ולא יקח ממנו

b היה ביתו לבנות גדרו לגדור שדהו לקצור
הולך אצל הפועלים ואומר
איש פלוני מדר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה
הם עושין עמו ובאין ונוטלין שכר מזה

c אמר לו השאילני פרתך אמר לו אינה פנויה
אמר קונם שדי שאני חורש בה לעולם
אם היה דרכו לחרוש הוא אסור וכל אדם מתרין
אם אין דרכו לחרוש הוא וכל אדם אסורין

c (ח) היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל
נותן לאחר לשום מתנה והלה מתר בה
אם אין עמהם אחר מניח על הסלע או על הגדר ואומר
הרי הן מפקרים לכל מי שיחפץ
והלה נוטל ואוכל
ורבי יוסי אוסר