מסכת בבא מציעא פרק ה – המבנה הספרותי

(א) איזהו נשך ואיזהו תרבית
איזהו נשך המלוה סלע בחמשה דינרין סאתים חטין בשלש מפני שהוא נושך
ואיזהו תרבית המרבה בפרות
כיצד
לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור וכן השער עמדו חטין בשלשים דינרין
אמר לו תן לי חטי שאני רוצה למכרן ולקח בהן יין
אמר לו הרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינרים והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו

a (ב) המלוה את חברו
לא ידור בחצרו חנם
ולא ישכר ממנו בפחות מפני שהוא רבית

a (ד) אין מושיבין חנוני למחצית שכר
ולא יתן מעות
לקח בהן פרות למחצית שכר
אלא אם כן נותן לו שכרו כפועל

a (ו) אין מקבלין צאן ברזל מישראל
מפני שהוא רבית אבל מקבלין צאן ברזל מן הגוים
ולווין מהן ומלוין אותן ברבית
וכן בגר תושב

b מרבין על השכר ואין מרבין על המכר
כיצד
השכיר לו את חצרו ואמר לו
אם מעכשיו אתה נותן לי
הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה
ואם שלחדש בחדש בסלע לחדש מתר
מכר לו את שדהו ואמר לו
אם מעכשיו אתה נותן לי
הרי היא שלך באלף זוז
אם לגורן בשנים עשר מנה אסור

b אין מושיבין תרנגולין למחצה
ואין שמין עגלין וסיחין למחצה
אלא אם כן נותן לו שכר עמלו ומזונו
אבל מקבלין עגלין וסיחין למחצה
ומגדלין אותן עד שיהו משלשין
וחמור עד שתהא טוענת

b מלוה ישראל מעותיו שלנכרי
מדעת הנכרי
אבל לא מדעת ישראל

c (ג) מכר לו את השדה
ונתן לו מקצת דמים
ואמר לו אימתי שתרצה
הבא מעות וטל את שלך אסור

c (ה) שמין פרה וחמור
וכל דבר שהוא עושה ואוכל למחצה
מקום שנהגו לחלוק את הולדות מיד חולקין
מקום שנהגו לגדל יגדלו
רבן שמעון בן גמליאל אומר
שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו

d הלוהו על שדהו ואמר לו
אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים
הרי היא שלי הרי היא שלו
וכך היה ביתוס בן זונין עושה על פי חכמים

d ומפריז על שדהו
ואינו חושש משום רבית

a (ז) אין פוסקין על הפרות
עד שיצא השער
יצא השער פוסקין
ואף על פי שאין לזה יש לזה

a (ח) מלוה אדם את אריסיו חטין בחטין
לזרע אבל לא לאכול
שהיה רבן גמליאל מלוה את אריסיו
חטין בחטין לזרע
ביקר והוזלו או בזל והוקרו
נוטל מהן כשער הזל ולא מפני שהלכה כן
אלא שרצה להחמיר על עצמו

a רבן גמליאל אומר
יש רבית מקדמת ויש רבית מאחרת
כיצד
נתן עיניו ללות הימנו
והיה משלח לו ואומר
בשביל שתלוני
זו היא רבית מקדמת
לוה הימנו והחזיר לו מעותיו
והיה משלח לו ואמר
בשביל מעותיך שהיו בטלות אצלי
זו היא רבית מאחרת

b היה הוא תחלה לקוצרים
פוסק עמו על הגדיש
ועל העביט שלענבים
ועל המעטן שלזיתים
ועל הביצים שליוצר
ועל הסיד מששקעו בכבשן

b (ט) לא יאמר אדם לחברו
הלויני כור חטים ואני אתן לך לגרן
אבל אומר לו הלויני עד שיבא בני
או עד שאמצא מפתח
והלל אוסר וכן היה הלל אומר
לא תלוה אשה ככר לחברתה
עד שתעשנו דמים
שמא יוקירו חטים ונמצאו באות לידי רבית

b רבי שמעון אומר
יש רבית דברים
לא יאמר לו
דע כי בא איש פלוני ממקום פלוני

c ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה
רבי יוסי אומר
אין פוסקין על הזבל
עד שיהא לו זבל באשפה
וחכמים מתירין

c (י) אומר אדם לחברו
נכש עמי ואנכש עמך עדר עמי ואעדר עמך
ולא יאמר לו נכש עמי ואעדר עמך
עדר עמי ואנכש עמך

d ופוסק עמו כשער הגבוה
רבי יהודה אומר
אף על פי שלא פסק עמו כשער הגבוה
יכול הוא לומר
תן לי כזה או תן לי מעותי

d כל ימי גריד אחד כל ימי רביעה אחת
לא יאמר לו חרש עמי בגריד
ואני אחרש עמך ברביעה

(יא) ואלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים וחכמים אומרים אף הסופר
עוברים משום לא תתן ומשום בל תקח מאתו
ומשום לא תהיה לו כנשה ומשום לא תשימון עליו נשך ומשום ולפני עור לא תתן מכשל ויראת מאלהיך אני ה'