מסכת בבא מציעא פרק ו – המבנה הספרותי

(א) השוכר את האמנין והטעו זה את זה
אין להם זה על זה אלא תרעמת

שכר את החמר ואת הקדר להביא פריפרין וחלילים לכלה או למת
ופועלים להעלות פשתנו מן המשרה
וכל דבר שהוא אבד
וחזרו בהן
מקום שאין שם אדם
שוכר עליהן או מטען

(ב) השוכר את האמנין וחזרו בהן
ידן על התחתונה
אם בעל הבית חוזר בו
ידו על התחתונה
כל המשנה
ידו על התחתונה
וכל החוזר בו
ידו על התחתונה

a (ג) השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה בבקעה והוליכה בהר
אפלו זו עשרת מילין וזו עשרת מילין
ומתה חיב

השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה אם החליקה פטור
ואם הוחמה חיב
להוליכה בבקעה והוליכה בהר
אם החליקה חיב
ואם הוחמה פטור
אם מחמת המעלה חיב

a (ד) השוכר את הפרה לחרוש בהר וחרש בבקעה אם נשבר הקנקן פטור
בבקעה וחרש בהר
אם נשבר הקנקן חיב
לדוש בקטנית ודש בתבואה פטור
לדוש בתבואה ודש בקטנית חיב
מפני שהקטנית מחלקת

b השוכר את החמור
והבריקה או שנעשית אנגריא
אומר לו
הרי שלך לפניך
מתה או נשברה
חיב להעמיד לו חמור

b (ה) השוכר את החמור
להביא עליה חטים
והביא עליה שעורים חיב
תבואה והביא עליה תבן חיב
מפני שהנפח קשה למשאוי
להביא לתך חטים
והביא לתך שעורים פטור
ואם הוסיף על משאו חיב
וכמה יוסיף על משאו ויהא חיב
סמכוס אומר משום רבי מאיר
סאה לגמל שלשה קבין לחמור

(ו) כל האמנין שומרי שכר הן
וכלן שאמרו
טל את שלך והבא מעות
שומר חנם
שמר לי ואשמר לך
שומר שכר שמר לי ואמר לו הנח לפני
שומר חנם

a (ז) הלוהו על המשכון
שומר שכר רבי יהודה אומר
הלוהו מעות שומר חנם הלוהו פרות שומר שכר

(ח) המעביר חבית ממקום למקום ושברה
בין שומר חנם בין שומר שכר ישבע
רבי אליעזר אומר
זה וזה ישבע
ותמה אני אם יכולין זה וזה לשבע

b אבא שאול אומר
מתר אדם להשכיר משכונו שלעני
להיות פוסק עליו והולך
מפני שהוא כמשיב אבדה