מסכת בבא קמא פרק ט – המבנה הספרותי

a (א) הגוזל עצים ועשאן כלים
צמר ועשאו בגדים משלם כשעת הגזלה
גזל פרה מעברת וילדה רחל טעונה וגזזה
משלם דמי פרה העומדת לילד
דמי רחל העומדדת לגזז
גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה
רחל נטענה אצלו וגזזה
משלם כשעת הגזלה
זה הכלל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה

a (ג) נתן לאמנים לתקן וקלקלו חיבין לשלם
נתן לחרש שדה תיבה ומגדל לתקן וקלקל חיב לשלם
והבנאי שקבל עליו לסתור את הכתל
ושבר את האבנים או שהזיק חיב לשלם
היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור
ואם מחמת המכה חיב

b (ב) גזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו
משלם כשעת הגזלה
רבי מאיר אומר בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך
גזל מטבע ונסדק פרות והרקיבו יין והחמיץ
משלם כשעת הגזלה
מטבע ונפסל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח
בהמה ונעבדה בה עברה או שנפסלה מעל גבי המזבח
או שהיתה יוצאת לסקל
אומר לו הרי שלך לפניך

b (ד) הנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה
נותן לו דמי צמרו
צבעו כאור אם השבח יותר על היציאה
נותן לו את היציאה
ואם היציאה יתרה על השבח נותן לו את השבח
לצבוע לו אדם וצבעו שחור שחור וצבעו אדם
רבי מאיר אומר
נותן לו דמי צמרו
רבי יהודה אומר
אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה
ואם היציאה יתרה על השבח נותן לו את השבח

a (ה) הגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו
יוליכנו אחריו אפלו למדי
לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו אבל נותן לשליח בית דין
ואם מת יחזיר ליורשיו

a (ז) נתן לו את הקרן ונשבע לו על החמש
הרי זה משלם חמש על חמש
עד שיתמעט הקרן פחות משוה פרוטה
וכן בפקדון שנאמר בפקדון או בתשומת יד או בגזל
או עשק את עמיתו או במצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר
הרי זה משלם קרן וחמש ואשם

b (ו) נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החמש
מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החמש
מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן
אינו צריך לילך אחריו

b היכן פקדוני אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן
והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן
הודה מעצמו משלם קרן וחמש ואשם

c נתן לו את החמש ולא נתן לו את הקרן
מחל לו על החמש ולא מחל לו על הקרן
מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן
צריך לילך אחריו

c (ח) היכן פקדוני אמר לו נגנב
משביעך אני ואמר אמן
והעדין מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל
הודה מעצמו משלם קרן וחמש ואשם

(ט) הגוזל את אביו ונשבע לו ומת
הרי זה משלם קרן וחמש לבניו או לאחיו
ואם אינו רוצה או שאין לו לוה ובעלי החוב באים ונפרעים

(י) האומר לבנו קונם אי אתה נהנה משלי אם מת יירשנו
בחייו ובמותו אם מת לא יירשנו ויחזיר לבניו או לאחיו
ואם אין לו לוה ובעלי החוב באים ונפרעים

a (יא) הגוזל את הגר ונשבע לו ומת
הרי זה משלם קרן וחמש לכהנים ואשם למזבח
שנאמר ואם אין לאיש גואל להשיב האשם עליו האשם המושב לה' לכהן
מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו

a (יב) נתן את הכסף לאנשי משמר ומת
אין היורשים יכולין להוציא מידם
שנאמר איש אשר יתן לכהן לו יהיה

b היה מעלה את הכסף ואת האשם ומת
הכסף ינתן לבניו
והאשם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה

b נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא
אשם ליהויריב וכסף לידעיה
אם קים האשם יקרבוהו בני ידעיה
ואם לא יחזיר ויביא אשם אחר
שהמביא גזלו עד שלא הביא אשמו יצא
הביא אשמו עד שלא הביא גזלו לא יצא
נתן את הקרן ולא נתן את החמש אין החמש מעכב