מסכת סנהדרין פרק ב – המבנה הספרותי

(א) כהן גדול דן ודנין אותו
מעיד ומעידין אותו

חולץ וחולצין לאשתו ומיבמין את אשתו אבל הוא אינו מיבם
מפני שהוא אסור באלמנה

מת לו מת אינו יוצא אחר המטה
אלא הן נכסין והוא נגלה
הן נגלין והוא נכסה
ויוצא עמהן עד פתח העיר
דברי רבי מאיר
רבי יהודה אומר
אינו יוצא מן המקדש
שנאמר ומן המקדש לא יצא
וכשהוא מנחם אחרים
דרך כל העם עוברין בזה אחר זה
והממנה ממצעו בינו לבין העם
וכשהוא מתנחם מאחרים
כל העם אומרין לו אנו כפרתך
והוא אומר להן תתברכו מן השמים
וכשמברין אותו כל העם מסבין על הארץ והוא מסב על הספסל

(ב) המלך לא דן ולא דנין אותו
לא מעיד ולא מעידין אותו

לא חולץ ולא חולצין לאשתו
לא מיבם ולא מיבמין לאשתו
רבי יהודה אומר
אם רצה לחלוץ או ליבם זכור לטוב
אמרו לו אין שומעין לו
ואין נושאין אלמנתו
רבי יהודה אומר
נושא המלך אלמנתו שלמלך
שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו שלשאול
שנאמר ואתנה לך
את בית אדניך ואת נשי אדניך בחיקך

(ג) מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו
רבי יהודה אומר
אם רוצה לצאת אחר המטה יוצא
שכן מצינו בדוד
שיצא אחר מטתו שלאבנר שנאמר
והמלך דוד הלך אחרי המטה
אמרו לו
לא היה הדבר אלא לפיס את העם
וכשמברין אותו כל העם מסבין על הארץ והוא מסב על הדרגש

a (ד) ומוציא למלחמת הרשות
על פי בית דין שלשבעים ואחד

a לא ירבה לו נשים אלא שמונה עשרה
רבי יהודה אומר מרבה הוא לו
ובלבד שלא יהו מסירות את לבו
רבי שמעון אומר
אפלו אחת ומסירה את לבו
הרי זה לא ישאנה
אם כן למה נאמר ולא ירבה לו נשים
אפלו כאביגיל

a (ה) אין רוכבין על סוסו

b ופורץ לעשות לו דרך ואיןממחין בידו

b לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו

b ואין יושבין על כסאו

c דרך המלך אין לו שעור

c וכסף וזהב לא ירבה לו מאד
אלא כדי לתן אספניא

c ואין משתמשין בשרביטו

d וכל העם בוזזין ונותנין לפניו
והוא נוטל חלק בראש

d וכותב לו ספר תורה לשמו
יוצא למלחמה מוציאה עמו
נכנס מכניסה עמו
יושב בדין היא עמו
מסב היא כנגדו
שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו

d ואין רואין אותו כשהוא מסתפר
ולא כשהוא ערם ולא בבית המרחץ שנאמר
שום תשים עליך מלך
שתהא אימתו עליך