a (א) אבות הטמאות
השרץ ושכבת זרע וטמא מת
והמצרע בימי ספרו
ומי חטאת שאין בהם כדי הזיה
הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע
וכלי חרש באויר ואינם מטמאין במשא | a (ה) עשר טמאות פורשות מן האדם
מחסר כפורים
אסור בקדש
ומתר בתרומה ובמעשר | a (ו) עשר קדשות הן
ארץ ישראל מקדשת מכל הארצות
ומה היא קדשתה
שמביאים ממנה העמר והבכורים
ושתי הלחם
מה שאין מביאים כן מכל הארצות |
b (ב) למעלה מהם
נבלה ומי חטאת שיש בהם כדי הזיה
שהם מטמאין את האדם במשא
לטמא בגדים (במגע)
וחשוכי בגדים במגע | b חזר להיות טבול יום
אסור בקדש ובתרומה ומתר במעשר | b (ז) עירות המקפות חומה מקדשות ממנה
שמשלחים מתוכן את המצרעים
ומסבבין לתוכן מת עד שירצו
יצא אין מחזירין אותו |
c (ג) למעלה מהן
בועל נדה
שהוא מטמא משכב תחתון כעליון | c חזר להיות בעל קרי
אסור בשלשתן | c (ח) לפנים מן החומה מקדש מהם
שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני |
d למעלה מהן
זובו שלזב ורקו ושכבת זרעו
ומימי רגליו ודם הנדה
שהן מטמאין במגע ובמשא | d חזר להיות בועל נדה
מטמא משכב תחתון כעליון | d הר הבית מקדש ממנו
שאין זבים וזבות נדות ויולדות
נכנסים לשם |
e למעלה מהן
מרכב
שהוא מטמא תחת אבן מסמא
F למעלה מן המרכב משכב
ששוה מגעו למשאו
G למעלה מן המשכב הזב
שהזב עושה משכב
ואין משכב עושה משכב
H (ד) למעלה מן הזב זבה
שהיא מטמאה את בועלה
I למעלה מן הזבה מצרע
שהוא מטמא בביאה
J למעלה מן המצרע עצם כשעורה
שהוא מטמא טמאת שבעה
K חמור מכלם המת
שהוא מטמא באהל
מה שאין כלם מטמאין | e חזר להיות זב שראה שתי ראיות
מטמא משכב ומושב וצריך ביאת מים חיים
ופטור מן הקרבן
F ראה שלש
חיב בקרבן
G חזר להיות מצרע מסגר
מטמא בביאה
ופטור מן הפריעה ומן הפרימה
ומן התגלחת ומן הצפרים
H ואם היה מחלט
חיב בכלן
I פרש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי
מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל
J ואם יש עליו בשר כראוי
מטמא במגע ובמשא ובאהל
K שעור בשר כראוי
כדי להעלות ארוכה
רבי יהודה אומר
אם יש במקום אחד כדי להקיפו בחוט ערב
יש בו להעלות ארוכה | e החיל מקדש ממנו
שאין גוים וטמא מת נכנסים לשם
F עזרת נשים מקדשת ממנו
שאין טבול יום נכנס לשם
ואין חיבים עליה חטאת
G עזרת ישראל מקדשת ממנה
שאין מחסר כפורים נכנס לשם
וחיבין עליה חטאת
H עזרת הכהנים מקדשת ממנה
שאין ישראל נכנסים לשם
אלא בשעת צרכיהם
לסמיכה לשחיטה לתנופה
I (ט) בין האולם ולמזבח מקדש ממנה
שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם
J ההיכל מקדש ממנו
שאין נכנס לשם
שלא רחוץ ידים ורגלים
K קדש הקדשים מקדש מהם
שאין נכנס לשם אלא כהן גדול
ביום הכפורים בשעת העבודה
L אמר רבי יוסי
בחמשה דברים בין האולם ולמזבח
שוה להיכל
שאין בעלי מומין ופרועי ראש
ושתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים
נכנסים לשם
ופורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה |