מסכת נידה פרק ד – המבנה הספרותי

(א) בנות כותים נדות מעריסתן
והכותים מטמאים משכב תחתון כעליון
מפני שהן בועלי נדות
והן יושבות על כל דם ודם
ואין חיבין עליהן על ביאת המקדש
ואין שורפין עליהן את התרומה מפני שטמאתן ספק

(ב) בנות הצדוקין בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותיהן
הרי הן ככותיות
פרשו ללכת בדרכי ישראל
הרי הן כישראל
רבי יוסי אומר
לעולם הן כישראל עד שיפרשו ללכת בדרכי אבותיהן

(ג) דם נכרית ודם טהרה שלמצרעת
בית שמאי מטהרים
ובית הלל אומרים כרקה וכמימי רגליה

דם יולדת שלא טבלה
בית שמאי אומרים כרקה וכמימי רגליה
ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש
ומודים ביולדת בזוב שהיא מטמאה לח ויבש

(ד) המקשה נדה
קשתה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום
ושפתה מעת לעת וילדה הרי זו יולדת בזוב
דברי רבי אליעזר
רבי יהושע אומר
לילה ויום כלילי שבת ויומו
ששפתה מן הצער ולא מן הדם
(ה) כמה הוא קשויה
רבי מאיר אומר אפלו ארבעים וחמשים יום
רבי יהודה אומר דיה חדשה
רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין קשוי יותר משתי שבתות

(ו) המקשה בתוך שמונים שלנקבה
כל דמים שהיא רואה טהורים עד שיצא הולד
ורבי אליעזר מטמא
אמרו לו לרבי אליעזר
ומה במקום שהחמיר בדם השפי הקל בדם הקשי
מקום שהקל בדם השפי אינו דין שנקל בדם הקשי
אמר להן
דיו לבא מן הדין להיות כנדון
ממה הקל עליה מטמאת זיבה אבל טמאה טמאת נדה

(ז) כל אחד עשר יום בחזקת טהרה
ישבה לה ולא בדקה
שגגה נאנסה הזידה ולא בדקה
טהורה

הגיעה שעת וסתה ולא בדקה
הרי זו טמאה
רבי מאיר אומר
אם היתה במחבא והגיעה שעת וסתה ולא בדקה
הרי זו טהורה מפני שחרדה מסלקת את הדמים
אבל ימי הזב והזבה ושומרת יום כנגד יום
הרי אלו בחזקת טמאה