(א) שלשה עשר דבר בנבלת העוף הטהור צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר ומטמא טמאת אכלין בכביצה וכזית בבית הבליעה והאוכלה טעון הערב שמש וחיבים עליה על ביאת המקדש ושורפין עליה את התרומה והאוכל אבר מן החי ממנה סופג את הארבעים שחיטתה ומליקתה מטהרות את טרפתה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אינן מטהרות רבי יוסי אומר שחיטתה מטהרת אבל לא מליקתה (ב) הכנפים והנוצה מטמאות ומטמאות ולא מצטרפות רבי ישמעאל אומר הנוצה מצטרפת החרטום והצפרנים מטמאין ומטמאין ומצטרפין רבי יוסי אומר אף ראשי אגפים וראש הזנב מצטרפים שכן מניחים בפטומות | (ג) נבלת העוף הטמא צריכה מחשבה והכשר ומטמאה טמאת אכלין בכביצה וכחצי פרס לפסול את הגויה ואין בה כזית בבית הבליעה והאוכלה אינו טעון הערב שמש ואין חיבין עליה על ביאת מקדש אבל שורפין עליה את התרומה והאוכל אבר מן החי ממנה אינו סופג את הארבעים ואין שחיטתה מטהרתה הכנפים והנוצה מטמאות ומטמאות ומצטרפות החרטום והצפרנים מטמאין ומטמאים ומצטרפין | (ד) ובבהמה העור והרטב והקיפה והאלל והעצמות והגידים והקרנים והטלפים מצטרפין לטמא טמאת אכלין אבל לא טמאת נבלות כיוצא בו השוחט בהמה טמאה לנכרי והיא מפרכסת מטמאה טמאת אכלין אבל לא טמאת נבלות עד שתמות או עד שיתיז את ראשה רבה לטמא טמאת אכלין ממה שרבה לטמא טמאת נבלות |