מסכת בכורים פרק ב – המבנה הספרותי

a (א) התרומה והבכורים
חיבים עליהן מיתה וחמש
ואסורים לזרים והם נכסי כהן
ועולין באחד ומאה
וטעונין רחיצת ידים והערב שמש
הרי אלו בתרומה ובבכורים מה שאין כן במעשר

a (ג) יש בתרומה ובמעשר מה שאין כן בבכורים
שהתרומה והמעשר אוסרין את הגרן ויש להם שעור
ונוהגים בכל הפרות בפני הבית ושלא בפני הבית
ובאריסין ובחכורות ובסקריקון ובגזלן
הרי אלו בתרומה ובמעשר מה שאין כן בבכורים

b (ב) יש במעשר ובבכורים מה שאין כן בתרומה
שהמעשר והבכורים טעונים הבאת מקום וטעונים ודוי
ואסורין לאונן
רבי שמעון מתיר
וחיבין בבעור
ורבי שמעון פוטר
ואסורין כל שהן מלאכל בירושלם
וגדוליהן אסורים מלאכל בירושלם
אף לזרים ולבהמה
רבי שמעון מתיר
הרי אלו במעשר ובבכורים מה שאין כן בתרומה

b (ד) ויש בבכורים מה שאין כן בתרומה ובמעשר
שהבכורים נקנין במחבר לקרקע
ועושה אדם כל שדהו בכורים
וחיב באחריותם וטעונים קרבן ושיר ותנופה ולינה

(ה) תרומת מעשר
שוה לבכורים בשתי דרכים
ולתרומה בשתי דרכים
נטלת מן הטהור על הטמא
ושלא מן המקף כבכורים
ואוסרת את הגרן
ויש לה שעור כתרומה

(ו) אתרוג
שוה לאילן בשלשה דרכים
ולירק בדרך אחד
שוה לאילן בערלה וברבעי ובשביעית
ולירק בדרך אחד
שבשעת לקיטתו עשורו
דברי רבן גמליאל
רבי אליעזר אומר
שוה לאילן בכל דבר

(ז) דם מהלכי שתים
שוה לדם בהמה
להכשיר את הזרעים
ודם השרץ
אין חיבין עליו

a (ח) כוי יש בו דרכים שוה לחיה
ויש בו דרכים שוה לבהמה
ויש בו דרכים שוה לבהמה ולחיה
ויש בו דרכים שאינו שוה לא לבהמה ולא לחיה
(ט) כיצד שוה לחיה
דמו טעון כסוי כדם חיה ואין שוחטין אותו ביום טוב
ואם שחטו אין מכסין את דמו
וחלבו מטמא (ב) ) טמאת נבלה כחיה וטמאתו בספק
ואין פודין בו פטר חמור

a (יא) כיצד אינו שוה לא לחיה ולא לבהמה
אסור משום כלאים עם החיה ועם הבהמה
הכותב חיתו ובהמתו לבנו לא כתב לו את הכוי

b (י) כיצד שוה לבהמה
חלבו אסור כחלב בהמה
ואין חיבין עליו כרת
ואינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלם
וחיב בזרוע ובלחיים ובקבה
רבי אליעזר פוטר
שהמוציא מחברו עליו הראיה

b אם אמר הריני נזיר שזה חיה או בהמה
הרי הוא נזיר
ושאר כל דרכיו שוים לחיה ולבהמה
וטעון שחיטה כזה וכזה
ומטמא משום נבלה ומשום אבר מן החי כזה וכזה