מסכת דמאי פרק ב – המבנה הספרותי

(א) ואלו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום
הדבלה והתמרים והחרובים הארז והכמון

הארז שבחוצה לארץ
כל המשתמש ממנו פטור

(ב) המקבל עליו להיות נאמן
מעשר את שהוא אוכל
ואת שהוא מוכר ואת שהוא לוקח
ואינו מתארח אצל עם הארץ
רבי יהודה אומר
אף המתארח אצל עם הארץ נאמן
אמרו לו
על עצמו אינו נאמן
כיצד יהא נאמן על שלאחרים

(ג) המקבל עליו להיות חבר
אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש
ואינו לוקח ממנו לח
ואינו מתארח אצל עם הארץ
ולא מארחו אצלו בכסותו
רבי יהודה אומר
אף לא יגדל בהמה דקה
ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק
ולא יהא מטמא למתים
ומשמש בבית המדרש
אמרו לו לא באו אלו לכלל

(ד) הנחתומים
לא חיבו אותם חכמים להפריש
אלא כדי תרומת מעשר וחלה

החנונים אינן רשאין למכור את הדמאי
כל המשפיעין במדה גסה
רשאין למכור את הדמאי
אלו הן המשפיעין במדה גסה
כגון הסיטונות ומוכרי תבואה

(ה) רבי מאיר אומר
את שדרכו להמדד בגסה ומדדו בדקה
טפלה דקה לגסה
את שדרכו להמדד בדקה ומדדו בגסה
טפלה גסה לדקה
איזו היא מדה גסה
ביבש שלשת קבין ובלח דינר

רבי יוסי אומר
סלי תאנים וסלי ענבים וקפות שלירק
כל זמן שהוא מוכרן אכסרה פטור