מסכת פאה פרק ה – המבנה הספרותי

1A1B

a (א) גדיש שלא לקט תחתיו
כל הנוגע בארץ הרי הוא שלעניים

a (ב) שבלת שבקציר וראשה מגיע לקמה
אם נקצרת עם הקמה הרי היא שלבעל הבית
ואם לאו הרי היא שלעניים

b הרוח שפזרה את העמרים
אומדים אותה
כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים
רבן שמעון בן גמליאל אומר
נותן לעניים בכדי נפילה

b שבלת שללקט שנתערבה בגדיש
מעשר שבלת אחת ונותן לו
אמר רבי אליעזר
וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו
אלא מזכה את העני בכל הגדיש
ומעשר שבלת אחת ונותן לו

2

(ג) אין מגלגלין בטופח
דברי רבי מאיר
וחכמים מתירין מפני שאפשר

3A3B3C

a (ד) בעל הבית
שהיה עובר ממקום למקום
וצריך לטול
לקט שכחה ופאה ומעשר עני
יטל וכשיחזר לביתו ישלם
דברי רבי אליעזר
וחכמים אומרים
עני היה באותה שעה

a שנים שקבלו את השדה באריסות
זה נותן לזה חלקו מעשר עני
וזה נותן לזה חלקו מעשר עני

a (ו) המוכר את שדהו
המוכר מתר
והלוקח אסור

b (ה) המחליף עם העניים
בשלו פטור
ובשלעניים חיב

b המקבל שדה לקצור
אסור בלקט ובשכחה ובפאה
ובמעשר עני
אמר רבי יהודה אימתי
בזמן שקבל ממנו
למחצה לשליש ולרביע
אבל אם אמר לו
שליש מה שאתה קוצר שלך
מתר בלקט ובשכחה ובפאה
ואסור במעשר עני

b לא ישכר אדם את הפועל
על מנת שילקט בנו אחריו

4

מי שאינו מניח את העניים ללקט
או שהוא מניח את אחד ואת אחד לא
או שהוא מסיע את אחד מהם
הרי זה גוזל את העניים
על זה נאמר אל תסג גבול עולים

5A5B

(ז) העמר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית
שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים
עמדו עניים בפניו או שחפוהו בקש
הרי זה אינו שכחה

המעמר לכובעות ולכמסאות לחררה ולעמרים
אין לו שכחה
ממנו ולגרן יש לו שכחה
המעמר לגדיש יש לו שכחה
ממנו ולגרן אין לו שכחה
זה הכלל
כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה
ממנו ולגרן אין לו שכחה
למקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה
ממנו ולגרן יש לו שכחה

📖 המשנה כדרכה — PDF

להורדת המשנה כדרכה (PDF)