מסכת פאה פרק ו – המבנה הספרותי

(א) בית שמאי אומרים
הבקר לעניים הבקר
ובית הלל אומרים
אינו הבקר
עד שיבקר אף לעשירים כשמטה

כל עמרי השדה שלקב קב
ואחד שלארבעת קבים
ושכחו
בית שמאי אומרים אינו שכחה
ובית הלל אומרים שכחה

(ב) העמר שהוא סמוך לגפה ולגדיש
לבקר ולכלים
ושכחו
בית שמאי אומרים אינו שכחה
ובית הלל אומרים שכחה

(ג) ראשי שורות
העמר שכנגדו מוכיח
העמר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכחו
מודים שאינו שכחה

(ד) ואלו הן ראשי שורות
שנים שהתחילו מאמצע השורה
זה פניו לצפון וזה פניו לדרום
ושכחו לפניהם ולאחריהם
את שלפניהם שכחה ואת שלאחריהם אינו שכחה
יחיד שהתחיל מראש שורה ושכח לפניו ולאחריו
שלפניו אינו שכחה
ושלאחריו שכחה מפני שהוא בבל תשוב
זה הכלל
כל שהוא בבל תשוב שכחה
ושאינו בבל תשוב אינו שכחה

(ה) שני עמרים שכחה
ושלשה אינן שכחה
שני צבורי זיתים והחרובין שכחה
ושלשה אינן שכחה
שני הצני פשתן שכחה
ושלשה אינן שכחה
שני גרגרים פרט ושלשה אינן פרט
שתי שבלים לקט ושלש אינן לקט
אלו כדברי בית הלל
ועל כלן בית שמאי אומרים
שלשה לעניים וארבעה לבעל הבית

(ו) העמר שיש בו סאתים ושכחו
אינו שכחה
שני עמרים ובהם סאתים
רבן גמליאל אומר לבעל הבית
וחכמים אומרים לעניים
אמר רבן גמליאל
וכי מרב העמרים
יפי כח שלבעל הבית או הורע כחו
אמרו לו יפי כחו
אמר להם
ומה אם בזמן שהוא עמר אחד
ובו סאתים ושכחו אינו שכחה
שני עמרים ובהם סאתים
אינו דין שלא יהו שכחה
אמרו לו לא
אם אמרת בעמר אחד שהוא כגדיש
תאמר בשני עמרים שהן ככריכות

(ז) קמה שיש בה סאתים ושכחה
אינה שכחה
אין בה סאתים
אבל היא ראויה לעשות סאתים
אפלו היא שלטפח
רואים אותה
כאילו היא ענוה שלשעורים

(ח) הקמה מצלת את העמר ואת הקמה
העמר אינו מציל לא את העמר ולא את הקמה
איזו היא קמה שהיא מצלת את העמר
כל שאינה שכחה אפלו קלח אחד

(ט) סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה
וכן באילן והשום והבצלים
אינן מצטרפין לסאתים אלא שלעניים הם
רבי יוסי אומר
אם באת רשות העני באמצע אינן מצטרפין
ואם לאו הרי אלו מצטרפין

(י) תבואה שנתנה לשחת או לאלמה
וכן באגודי השום
ואגודות השום והבצלים
אין להן שכחה

וכל הטמונים בארץ
כגון הלוף והשום והבצלים
רבי יהודה אומר
אין להם שכחה
וחכמים אומרים
יש להם שכחה

(יא) הקוצר בלילה והמעמר והסומא
יש להם שכחה
ואם היה מתכון לטול את הגס הגס
אין לו שכחה
אם אמר הרי אני קוצר
על מנת מה שאני שוכח אני אטל
יש לו שכחה