מסכת פאה פרק ח – המבנה הספרותי

(א) מאימתי כל אדם מתרים
בלקט משילכו הנמושות
בפרט ובעוללות
משילכו העניים בכרם ויבאו
ובזיתים משתרד רביעה שניה
אמר רבי יהודה
והלא יש שאינם מוסקין את זיתיהם
אלא לאחר רביעה שניה
אלא כדי שיהא העני יוצא
ולא יהא מביא בארבעה אסרות

(ב) נאמנים
על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן
ועל מעשר עני בכל שנתו
ובן לוי נאמן לעולם
ואינן נאמנין
אלא על דבר שבני אדם נוהגין כן
(ג) נאמנין
על החטים
ואין נאמנין לא על הקמח ולא על הפת
נאמנין על השעורה שלארז
ואין נאמנין עליו בין חי בין מבשל
נאמנין על הפול
ואין נאמנין על הגריסין
לא חיים ולא מבשלין
נאמנין על השמן לומר שלמעשר עני הוא
ואין נאמנין עליו לומר שלזיתי נקוף הוא
(ד) נאמנים על הירק חי
ואין נאמנים על המבשל
אלא אם כן היה לו דבר מעט
שכן דרך בעל הבית להיות מוציא מלפסו

(ה) אין פוחתין לעניים
בגרן מחצי קב חטים וקב שעורים
רבי מאיר אומר חצי קב
קב וחצי כסמין וקב גורגרות
או מנה דבלה
רבי עקיבא אומר פרס
חצי לג יין
רבי עקיבא אומר רביעית
רביעית שמן
רבי עקיבא אומר שמינית
ושאר כל הפרות
אמר אבא שאול
כדי שימכרם
ויקח בהם מזון שתי סעודות
(ו) מדה זו אמורה
בכהנים ובלוים ובישראלים

היה מציל
נוטל מחצה ונותן מחצה
היה לו דבר מעט
נותן לפניהם
והן מחלקין ביניהם

(ז) אין פוחתין לעני
העובר ממקום למקום
מככר בפנדיון מארבע סאין בסלע
לן נותנין לו פרנסת לינה
שבת נותנין לו מזון שלש סעודות

a מי שיש לו מזון שתי סעודות
לא יטל מן התמחוי
מזון ארבע עשרה סעודות
לא יטל מן הקפה
והקפה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה

a וכל מי שאינו צריך לטול ונוטל
אינו נפטר מן העולם
עד שיצטרך לבריות

b (ח) מי שיש לו מאתים זוז
לא יטל לקט שכחה ופאה ומעשר עני
היו לו מאתיים חסר דינר
אפלו אלף נותנין לו כאחת הרי זה יטל
היו ממשכנים לבעל חובו או לכתבת אשתו
הרי זה יטל
אין מחיבין אותו
למכור את ביתו ואת כלי תשמישו

b וכל מי שצריך לטול ואינו נוטל
אינו מת מן הזקנה
עד שיפרנס אחרים משלו
ועליו הכתוב אומר
ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו
וכן דין שדן דין אמת לאמתו

c (ט) מי שיש לו חמשים זוז
והוא נושא ונותן בהם
הרי זה לא יטל

c וכל מי שאינו לא חגר ולא סומא ולא פסח
ועושה עצמו כאחד מהם
אינו מת מן הזקנה
עד שיהיה כאחד מהם
שנאמר צדק צדק תרדף
וכל דין שלוקח שחד ומטה את הדין
אינו מת מן הזקנה
עד שעיניו כהות
שנאמר
ושחד לא תקח כי השחד יעור פקחים