מסכת שביעית פרק ד – המבנה הספרותי

(א) בראשונה היו אומרים
מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו
כדרך שהוא מלקט מתוך שלחברו את הגס הגס
משרבו עוברי עברה התקינו
שיהא זה מלקט מתוך שלזה וזה מלקט מתוך שלזה שלא בטובה
ואין צריך לומר שיקצץ להם מזונות

(ב) שדה שנתקוצה
תזרע במוצאי שביעית
שנטיבה או שנדירה
לא תזרע במוצאי שביעית

a שדה שנטיבה
בית שמאי אומרים
אין אוכלין פרותיה בשביעית
ובית הלל אומרים אוכלין

a (ג) חוכרין נירין מן הגוים בשביעית
אבל לא מישראל

b בית שמאי אומרים
אין אוכלין פרות שביעית בטובה
ובית הלל אומרים
אוכלין בטובה ושלא בטובה
רבי יהודה אומר
חלוף הדברים
זו מקלי בית שמאי ומחמרי בית הלל

b ומחזיקין ידי גויים בשביעית
אבל לא ידי ישראל

c ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום

(ד) המדל בזיתים
בית שמאי אומרים יגם
ובית הלל אומרים ישרש
ומודים במחליק עד שיגם
איזה הוא המדל
אחד או שנים
המחליק
שלשה זה בצד זה
במה דברים אמורים
מתוך שלו
אבל מתוך שלחברו
אף המחליק ישרש

a (ה) המבקיע בזית
לא יחפהו בעפר
אבל מכסה הוא באבנים או בקש

a אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית
מפני שהיא עבודה
רבי יהודה אומר
כדרכה אסור
אלא או מגביה עשרה טפחים
או גומם מעל הארץ

b הקוצץ קורות שקמה
לא יחפהו בעפר
אבל מכסה הוא באבנים או קש

b (ו) המזנב בגפנים והקוצץ קנים
רבי יוסי הגלילי אומר ירחיק טפח
רבי עקיבא אומר קוצץ כדרכו
בקרדם או במגל ובמגרה
ובכל מה שירצה

c אילן שנפשח
קושרין אותו בשביעית
לא שיעלה אלא שלא יוסיף

(ז) מאימתי
אוכלין פירות האילן בשביעית
הפגים משיזריחו
אוכל בהן פתו בשדה
בחלו כונס לתוך ביתו
וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע
חיב במעשרות

(ח) הבסר משהביא מים
אוכל בו פתו בשדה
הבאיש כונס לתוך ביתו
וכן כיוצא בו בשאר שני שבוע
חיב במעשרות

(ט) זיתים משיכניסו רביעית לסאה
פוצע ואוכל בשדה
הכניסו חצי לג כותש וסך בשדה
הכניסו שליש כותש בשדה
וכונס לתוך ביתו
וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע
חיבים במעשרות
ושאר כל פרות האילן
כעונתן למעשרות כן עונתן לשביעית

(י) מאימתי אין קוצצין את האילן בשביעית
בית שמאי אומרים כל האילן משיוציא
בית הלל אומרים
החרובין משישלשלו והגפנים משיגרעו והזיתים משינצו
ושאר כל האילן משיוציא
וכל האילן כיון שבא לעונת המעשרות מתר לקצצו
כמה יהא בזית ולא יקצנו רבע
רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל לפי הזית